לפני שרצים לבית המשפט, חשוב להבין את סוג ההפרה. החוק מבדיל בין שני סוגים עיקריים:
- הפרה יסודית: הפרה חמורה שאדם סביר לא היה מתקשר בחוזה לו ידע עליה מראש (למשל: אי תשלום תמורה בגין דירה, או אי אספקת המוצר כלל). במקרה כזה, הנפגע רשאי לבטל את החוזה באופן מיידי ללא צורך במתן ארכה.
- הפרה לא יסודית: הפרה קלה יותר (למשל: איחור של יומיים בתשלום, או ליקוי קטן במוצר). במקרה זה, חובה לתת לצד המפר "ארכה" (הזדמנות לתקן) לפני שמבטלים את החוזה. ביטול מיידי ללא מתן ארכה עלול להיחשב בעצמו כהפרת חוזה מצדכם.
שלושת המסלולים: מה אפשר לדרוש מהצד המפר?
כאשר מתרחשת הפרה, עומדות בפני הנפגע שלוש אפשרויות עיקריות (תרופות), ולעיתים ניתן לשלב ביניהן:
1. אכיפה ("אני רוצה את מה שהובטח לי")
זהו הסעד הראשון במעלה במשפט הישראלי ("חוזים יש לקיים"). אם קניתם דירה והמוכר מתחרט, בית המשפט יכול להוציא צו שמחייב אותו למסור לכם את הדירה, גם אם הוא לא רוצה. האכיפה תחזיר אתכם למצב שבו הייתם אילו החוזה היה מקוים במלואו.
2. ביטול והשבה ("אני רוצה לצאת מהעסקה")
אם איבדתם אמון בצד השני או שהעסקה כבר לא רלוונטית בגלל ההפרה, ניתן להודיע על ביטול החוזה. במקרה כזה, כל צד חייב להחזיר לשני את מה שקיבל (השבה הדדית). לדוגמה: הספק יחזיר את הכסף ששולם, ואתם תחזירו את הסחורה הפגומה
פיצויים כספיים
בין אם בחרתם באכיפה ובין אם בביטול, אתם זכאים לפיצוי על הנזק שנגרם לכם. נזק יכול להיות ישיר (הפסד כספי) או עקיף (עוגמת נפש, פגיעה במוניטין)